ניתוח פוסט-היררכי · 002

כשהכללים משותפים, היצירה היא רב-ממדית

ניתוח פוסט-היררכי של דליוס יונקוס, «כדורגל כביטוי של ציוויליזציה אוניברסלית»

מושגים המסומנים ב־? ניתנים להסבר בלי לצאת מן המאמר.

הטקסט המנותח: Dalius Jonkus, «Futbolas kaip universalios civilizacijos išraiška», Literatūra ir menas, 3 ביולי 2026. קריאת המקור בליטאית ↗.

דליוס יונקוס מציע לראות בכדורגל לא רק ספורט או בידור המוני, אלא צורה של ציוויליזציה אוניברסלית. בני אדם הדוברים שפות שונות, משתייכים לדתות ולמסורות שונות ונושאים ניסיון היסטורי שונה משחקים את אותו משחק, מכירים באותם כללים ומסוגלים להעריך את המיומנות זה של זה. התרבות שבה נולד הכדורגל המודרני כבר איננה בעליו: כאשר חברות אחרות מאמצות אותו, הוא נעשה כלי משותף של התרבות האנושית.

זוהי טענה פורייה. היא מפרידה בין אוניברסליות לבין שליטתה של תרבות אחת, ובין שונות תרבותית לבין הרעיון של עולמות סגורים זה בפני זה. אולם מבט פוסט-היררכי מזמין צעד נוסף. הכדורגל מראה כיצד בסיס משותף וקבוע יכול לשחרר את היצירתיות של משתתפים שונים, וכיצד אינטראקציה מבוזרת יוצרת תוצאה שאף יחיד אינו יכול ליצור לבדו. האנושות אינה חייבת להתאחד באמצעות צורות זהות המוכתבות לכולם, אלא באמצעות כללים משותפים שבתוכם תרומות שונות יכולות להיפגש, להיבחן ולהתחבר לתוצאה משותפת.

המאמר וההקשר שלו

יונקוס פרסם את המאמר במהלך מונדיאל 2026, כאשר הרחבת הטורניר חידשה את הוויכוח על איכות, מסחור והשתתפותן של נבחרות פחות מרכזיות. הוא מעלה את הדיון למישור פילוסופי: מה מלמדת תפוצתו העולמית של הכדורגל על הציוויליזציה עצמה?

הוא מציב את הכדורגל לצד הכתב, הכסף, האסטרונומיה, המדע והטכנולוגיה — צורות החוצות גבולות אתניים וגאוגרפיים ויכולות להיות מאומצות בידי תרבויות שונות. מדינות יכולות לשחק בסגנונות שונים מאוד ובכל זאת להשתתף באותו מרחב של כללים והבנה הדדית. הדבר חשוב בתקופה שבה אוניברסליזם נחשד לא פעם בהסתרת שליטה מערבית, ואילו הבדלים תרבותיים נתפסים יותר ויותר כזהויות סגורות. יונקוס דוחה הן את זיהוי המערב עם האנושות כולה והן את הרעיון שכל תרבות בלתי נגישה עקרונית לאחרות. צורה ציוויליזציונית יכולה להיוולד במקום מסוים בלי להישאר רכושו של מקום מוצאה.

מה יונקוס רואה בבהירות

אוניברסליות אינה רכוש אתני

הרעיון החזק ביותר הוא ההפרדה בין תוקף אוניברסלי לבין מוצא תרבותי. העובדה שתופעה נולדה בחברה מסוימת אינה אומרת שהיא חייבת לבטא לעד רק את זהותה או את כוחה של אותה חברה. ההיסטוריה של הציוויליזציה מלאה בצורות שהתגלו במקום אחד, אומצו במקום אחר, השתנו והתפתחו בידי תרבויות רבות. המוצא מסביר את ההיסטוריה; הוא אינו מעניק בעלות נצחית על המשמעות או על העתיד.

עולם משותף אינו דורש תרבות אחת

יונקוס חוזר לאינטואיציה היוונית בדבר עולם אחד: המיתולוגיות והשפות שונות, אך הן מתייחסות למציאות שאנשים חולקים. זהו משקל נגד חשוב לרלטיביזם קיצוני. ללא בסיס משותף אי אפשר להשוות טענות או לבדוק אותן, והדיאלוג בין תרבויות הופך למונולוגים מקבילים. אולם עולם משותף אינו מחייב תרבות אחת. דווקא מציאות משותפת מאפשרת לנקודות מבט שונות להשלים, לתקן ולהרחיב זו את זו.

הכדורגל משלב אחדות עם ריבוי סגנונות

אין כדורגל יפני או מרוקאי נפרד במובן של משחקים בלתי תואמים, אף שלקבוצות ולאזורים יש סגנונות מוכרים. הכללים המשותפים אינם מוחקים את ההבדלים; הם הופכים אותם לנראים, ניתנים להשוואה ובעלי משמעות. אילו כל קבוצה שיחקה לפי כללים משלה, לא היה משחק משותף וגם לא הייתה דרך לזהות ייחוד. אוניברסליות היא כמו דקדוק משותף המסוגל ליצור אינספור משפטים.

השתתפות תלויה בכשירות, לא במוצא

עקרונית, כל מי שמפתח את הכישורים הדרושים יכול להשתתף. ערכו של שחקן אמור להיקבע על פי תרומתו, לא על פי לאום, מוצא חברתי או קרבה למרכז היסטורי. לכן «פריפריות» לשעבר יכולות להשתוות למרכזים מסורתיים ואף לעבור אותם. מעמד אינו מבטיח עליונות בעתיד; הגאוגרפיה של הכשירות משתנה ללא הרף.

היכן צריך להרחיב את הגישה

תפוצה עולמית אינה מוכיחה הצדקה אוניברסלית

צורה יכולה להתפשט באמצעות כוח אימפריאלי, לחץ כלכלי, שליטה מוסדית או מקריות היסטורית. מבנים מסחריים, צבאיים, חינוכיים ומנהליים בריטיים תרמו להתפשטות הכדורגל ברחבי העולם. הדבר אינו הופך את הכדורגל לכלי קולוניאלי בלבד, אך הוא מחייב להבחין בין ההיסטוריה של תפוצתו לבין הסיבות שבגללן חברות אחרות אימצו אותו מאוחר יותר באופן יצירתי. מבחן חזק יותר לאוניברסליות הוא האם משתתפים שונים יכולים לאמץ צורה, לשנות אותה ולתרום להתפתחותה העתידית בתנאים שווים.

צורות אוניברסליות נוצרות באופן קולקטיבי

כמה מן הדוגמאות ההיסטוריות בהכרח מפשטות. הכתב הסיני אינו קוד של רעיונות טהורים שאינו תלוי בשפה; גם לכסף ולאסטרונומיה היסטוריות מורכבות ורבות-מקורות. אך הטענה הרחבה נשארת בעינה: צורות אוניברסליות של ציוויליזציה כמעט לעולם אינן מופיעות כהמצאה גמורה של תרבות אחת. הן נוצרות בתהליכים ארוכים של העברה, התאמה ותיקון. אוניברסליות אינה רק תכונה של אובייקט; היא גם ההיסטוריה הקולקטיבית של התפתחותו.

כללי הכדורגל אוניברסליים, אך מוסדותיו נשארים היררכיים

הכדורגל כולל גם התאחדויות, בעלי מועדונים, גופי שידור, נותני חסות, שוקי שחקנים ואינטרסים פוליטיים. על המגרש הכללים שווים לכולם, אך האפשרויות להשתתף בקביעת הכללים והמבנים אינן שוות. מי קובע את מבנה הטורניר, את מקום האירוח, את לוח המשחקים, את זכויות השידור ואת זרמי הכסף? ברמה הזאת הכדורגל נשאר היררכיה מרוכזת. כללים אוניברסליים לבדם אינם יוצרים פוסט-היררכיה; מי שנושאים בתוצאות זקוקים לדרך לגיטימית לדון בכללים ולשנותם.

הכדורגל כמודל לסדר פוסט-היררכי

למרות ההיררכיות המוסדיות שלו, המשחק עצמו מספק אנלוגיה חזקה. לקבוצה יש מאמן, קפטן ותפקידים, אבל אי אפשר לשלוט במשחק באמצעות הוראות המגיעות ממרכז יחיד. המצב משתנה מהר מדי. כל שחקן חייב להבין את המכלול, לפרש את פעולות האחרים ולהגיב באופן עצמאי.

משחק טוב אינו נוצר כאשר כולם מבצעים בעיוורון תוכנית אחת, וגם לא כאשר כל אחד משחק לעצמו. הוא נוצר כאשר יוזמה אישית מסתנכרנת עם מצב הקבוצה. שחקן ללא כדור יוצר מרחב; מגן צופה תנועה מראש; ערכה של החלטה תלוי בתגובת האחרים. זוהי אינטליגנציה מבוזרת: ההבנה וההכרעה אינן יושבות בנקודה אחת, אלא נוצרות באינטראקציה.

הכדורגל מדגים ארבעה עקרונות: כללים אינווריאנטיים (קבועים) מספקים בסיס משותף; בידול תפקידים מכיר בכך שהצרכים והפונקציות של המשתתפים שונים; כשירות דינמית מעבירה סמכות רגעית למי שרואה את ההזדמנות הטובה ביותר; ותוצאה משותפת הופכת את ערך ההחלטה האישית לגלוי רק בתוך תגובת המערכת כולה. הסדר נובע אפוא מעקרונות משותפים ומכשירות מבוזרת, לא ממרכזיות מוחלטת ולא מאינדיבידואליזם כאוטי.

מציוויליזציה אוניברסלית לציוויליזציה קולקטיבית

אצל יונקוס, ציוויליזציה אוניברסלית היא בראש ובראשונה ציוויליזציה של כלים משותפים, כללים משותפים ותפיסה משותפת של העולם. הפוסט-היררכיה מוסיפה קריטריון נוסף: צורה אוניברסלית אינה צריכה להיות רק נגישה לכולם, אלא גם לאפשר לכולם לתרום באופן משמעותי להמשך יצירתה. ציוויליזציה נעשית אוניברסלית באמת לא כאשר כולם משתמשים בכלי שיצר מרכז אחד, אלא כאשר שום מרכז אינו שומר לעצמו זכות בלעדית להגדיר את עתידו.

במערכות של אינטליגנציה קולקטיבית פירוש הדבר יכול להיות: עקרונות הערכה שקופים; הערכה אנונימית המחלישה את השפעת הזהות והמעמד; זכותו של כל משתתף כשיר להציע תרומה מקורית; כשירות המצטברת לפי הערך המוכר של התרומה ולא לפי תפקיד או מוצא; חשיפת הסכמה, מחלוקת וקיטוב; ושמירת התוצאה המשותפת כידע הזמין ללמידה עתידית.

כיצד צריך להחליט על כללים משותפים?

קבלת החלטות פוסט-היררכית יכולה להתנהל בשני שלבים. בשלב הראשון משתתפים כשירים — שחקנים, מאמנים, שופטים, רופאים, חוקרים, מארגנים ואנשי מקצוע נוספים — משתמשים באינטליגנציה קולקטיבית כדי לנסח את הבעיה, לפתח חלופות ולבדוק השלכות על איכות, בטיחות ונגישות. בשלב השני בעלי העניין המושפעים ישירות — התאחדויות, מועדונים, שחקנים, נציגי אוהדים וקבוצות רלוונטיות אחרות — בוחרים בין החלופות שהוכנו באופן מקצועי.

המודל הזה מגן הן על מקצועיות והיגיון והן על זכות ההשתתפות הדמוקרטית. מומחים אינם יכולים לשלוט לבדם במערכת כולה, אך גם ההכרעה אינה מצטמצמת להצבעת פופולריות בלתי מיודעת. אותה ארכיטקטורה יכולה לשמש בתקני טכנולוגיה בינלאומיים, אקלים, מורשת, הגירה, בינה מלאכותית ומשאבים משותפים של האנושות.

אוניברסליות המארגנת שונות במקום למחוק אותה

יונקוס מראה באופן משכנע שהכדורגל אינו נשאר «מערבי» רק מפני שצורתו המודרנית נולדה באירופה. חברות באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית אינן צרכניות פסיביות: הן שינו את המשחק, פיתחו סגנונות משלהן והעמידו שחקנים וקבוצות שבלעדיהם אי אפשר לדמיין את הכדורגל העולמי.

הלקח העמוק יותר הוא שהמשותף והשונה אינם הפכים. כשהכללים ברורים ושווים, ההבדלים יכולים להפוך לאנרגיה היצירתית של משחק משותף. האנושות אינה זקוקה לציוויליזציה שבה תרבות אחת מכריזה על הנורמות שלה כאוניברסליות, וגם לא לעולם שמתפרק לזהויות שאי אפשר להשוות ביניהן, אלא לארכיטקטורה משותפת שבה חוויות שונות נפגשות, נבחנות לפי עקרונות כלליים ומפיקות תוצאה שאינה שייכת לשום מרכז יחיד.

מגרש הכדורגל הוא מודל קטן של ציוויליזציה כזאת. הגבולות משותפים. הכללים משותפים. אבל את המשחק אי אפשר ליצור בידי אדם אחד. ציוויליזציה אוניברסלית מתחילה בכללים משותפים. ציוויליזציה פוסט-היררכית מתחילה כאשר אנחנו לומדים, בתוך אותם כללים, לא רק לשחק יחד אלא גם לחשוב יחד.

flowchart TD
 A["מומחים ומשתתפים כשירים מפתחים חלופות לכללים"] --> B["בעלי העניין בוחרים כללים משותפים"]
 B --> C["תנאי השתתפות שווים"]
 C --> D["תרבויות וחוויות שונות"]
 C --> E["כישורים וסגנונות שונים"]
 C --> F["תרומות עצמאיות של משתתפים"]
 D --> G["יצירה רב-ממדית"]
 E --> G
 F --> G
 G --> H["תוצאה משותפת שאינה תלויה במרכז אחד"]
 H --> I["ציוויליזציה אוניברסלית פוסט-היררכית"]
 classDef process fill:#e9e5dc,stroke:#6f6d66,color:#191916
 classDef diversity fill:#f4f1ea,stroke:#191916,color:#191916
 classDef post fill:#f4f1ea,stroke:#a93b2b,color:#191916,stroke-width:2px
 class A,B,C process
 class D,E,F diversity
 class G,H,I post